פסק-דין בתיק ע"א 13048-06-12

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ג'ני טנוס), מיום 29.4.12 בתיק 1217/07, לפיו נדחתה תביעתו של המערער כנגד המשיב מס' 1, וכן נדחתה הודעת צד ג' של המשיב מס' 1 כנגד המשיבה מס' 2.

ב.         תביעתו של המערער, הוגשה בגין אירוע מיום 23.3.06, שהתרחש כאשר ביקר המערער בחנות סופר-פארם בקרית ביאליק. לגירסת המערער, ניגש אליו המשיב מס' 1 אשר שימש בתפקיד קצין הביטחון במקום, והורה למערער (לטעמו ללא הצדק סביר) לעזוב את המקום. משסירב המערער לעשות כן, הורה המשיב מס' 1 על עיכובו והזעיק למקום שני מאבטחים של המרכז המסחרי אשר הובילו את המערער לחדר האוכל של העובדים. בעוד המערער מעוכב במקום החל המשיב מס' 1 לאיים עליו, וכן הלם בו באגרופיו בכל חלקי גופו, תקף אותו, וגרם לו לחבלות שונות בגופו.

ג.          גירסת המשיב מס' 1 היתה שונה לחלוטין, דהיינו, לטענתו הוא הכיר את המערער מביקוריו בסניפים שונים של רשת סופר-פארם שכללו אירועים קודמים בהם הטריד המערער את הדיילות של החנות. ביום האירוע נקרא המשיב מס' 1 על ידי מערכת הכריזה להגיע לחנות, לפי בקשת מנהלת החנות, כדי להוציא את המערער מחוצה לה.

המנהלת הצביעה על המערער כמי שהטריד את אחת הדיילות. עקב כך פנה המשיב מס' 1 למערער וביקש ממנו לעזוב את המקום, ואולם, המערער מיאן לדרישותיו של המשיב מס' 1, או אז אחז המשיב מס' 1 בידו של המערער וביקש ממנו לצאת, תוך שהוא מושך אותו החוצה, אך המערער החל לדחוף את המשיב, להשתולל, ולהתנגד בכח להוצאתו, תוך גרימת נזק לרכוש.

המשיב מס' 1 הזעיק שני מאבטחים שהגיעו למקום והובילו את המערער לחדר עובדים, המשמש כחדר אוכל, ובמקביל לכך הזמינו את המשטרה. 

ד.         המשיב מס' 1 הכחיש בתוקף כי תקף את המערער בזמן ששהה בחנות או בחדר העובדים, אך מכל מקום אישר שהוא השתמש בכח כלפי המערער על מנת להוציאו מן החנות, ואולם כח זה היה, לטענתו, סביר בנסיבות הענין ומחוייב המציאות.

ה.         לאחר שמיעת הראיות הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה התמונה המצטיירת מן התשתית הראייתית מצביעה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי עובר לאירוע נשוא הדיון נהג המערער להפריע לסדר הציבורי תוך הטרדת עובדות החנות במעשים ובדיבורים בעלי מאפיינים מיניים.

לעומת זאת פעל המשיב, לפי קביעת בית משפט קמא, בהתאם למוטל עליו מתוקף תפקידו ופעל להרחקת המערער מן המקום, תחילה בדרישה מן המערער לצאת מן החנות, ומשסירב לכך נאלץ המשיב מס' 1 להוציאו בכח.

ו.          המערער, לפי קביעת בית משפט קמא, הביא על עצמו את הצורך לנהוג כלפיו בכח משום שהוא אשר יצר מלכתחילה את האלימות ואין לו להלין אלא על עצמו בגין תוצאותיה של אלימות זו.

הפעלת הכח על ידי המשיב מס' 1 היתה, לפי קביעת בית משפט קמא, מתוקף תפקידו ובנסיבות המקרה הוא לא חרג מגדר הנדרש והסביר.

ז.          על יסוד כל אלה החליט בית משפט קמא לדחות את תביעתו של המערער שערעורו מונח בפנינו.

המערער חולק על הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא ועל הממצאים והמסקנות אליהם הגיע בית משפט קמא, ואילו המשיבים סומכים את ידיהם על פסק הדין.

ח.         בפנינו מונחים עיקרי הטיעון והמוצגים מטעמם של הצדדים, ובדיון שהתקיים בפנינו היום חזר ב"כ המערער על תמצית הטענות שבערעור.

לא ראינו צורך לבקש את תשובת המשיבים.

ט.         בית משפט קמא הגיע, כאמור כבר לעיל, לאחר שמיעת הראיות בתיק, למסקנה לפיה יש לדחות את תביעתו של המערער, וכי אין מקום להטיל חבות על המשיב, מנימוקים שפורטו היטב בפסק הדין.

הערעור, רובו ככולו, עניינו בקביעות עובדתיות מובהקות שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן הראיות שהובאו בפניה. 

י.          בפסק דין מפורט ומנומק דן בית משפט קמא אחת לאחת בכל הסוגיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, קבע את הממצאים הנדרשים בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה בפניו, והסיק את המסקנות המתחייבות מן הראיות שהובאו בפניו, ואשר מעוגנות בתשתית הראייתית, ומבוססות על אדני החוק, ההגיון.

י"א.      אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין.

הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית, ואין לגלות בה טעות שבחוק.